לפני כל אירוע של The Loop אני יושב עם הדוברים ועובר איתם על ההרצאות. זה הזיקוק של מה שאני חוזר ואומר בכל שיחה כזאת. חמישה כללים, מתוך שנים של הרצאות בכנסים בכל העולם. תשמור לפני הפעם הבאה שאתה עולה לבמה.
לפני שאתה בכלל פותח את המצגת, כתוב משפט אחד: מי יושב באולם, מה הוא כבר יודע, ומה הוא רוצה. בלופ, כל מי שבחדר כבר עשה סדנה, כבר יודע מה זה סוכן, וכבר יש לו את התשתית. אז הרצאה שמסבירה "מה זה אֵיג'נט" מבזבזת את החדר. תניח שהתשתית קיימת, ותבנה מעליה.
עשר דקות זה לא מספיק בשביל שני רעיונות. אם תנסה להעביר שניים, לא יישאר אף אחד. תבחר X אחד ותחזיק אותו בראש לאורך כל ההרצאה. וכשתלך לאיבוד בשקופית או בדמו, וזה יקרה, ה־X הוא מה שמחזיר אותך לקרקע.
"מה אפשר לבנות" זה בסיס. "ככה זה הרוויח לי כסף, גייס לי לקוחות, או פינה לי זמן" זה הבשר. קל להתמכר לג'נרוט אינסופי של פלטפורמות. זה כיף, אבל מה שמבדיל אותך מכל מי שכותב "תראו מה בניתי" זה האימפקט. תן Case Study עם מספר.
בעידן ה־AI אתה יכול לתת לכל החדר משהו עובד בסוף ההרצאה. מיני־אפליקציה, סקיל, קובצי MD. השיווק הכי טוב הוא ערך ללא תנאי, ואז הם באים אליך מעצמם. תעצב את המתנה כך שהיא תהיה ה־X שלך, רק נייד.
שים שתי גרסאות אחת ליד השנייה ותראה את המספר. פי עשר עובד יותר טוב מכל טענה. ותן שליש מהזמן לסיפור שלך, כולל הכישלונות בדרך. זה מה שהופך את זה לאנושי. בסוף אנחנו ה־humans שבתוך הסוכנים.
שבע שאלות. אם כולן ✓, אתה מוכן.
כשלכולם יש את אותה תשתית, מה שמבדל זה לא הטכנולוגיה. זה מה שאתה מזין אותה. הניסיון שלך, ההקשרים שלך, הסיפור שלך. אנחנו ה־humans שבתוך הסוכנים, ואת הקרבה הזאת אף מכונה לא תיקח.